<h1>העיטור אות מ' מתנת שכ"מ</h1>
<h2>דף כג.</h2>
גרסינן בפרק גט פשוט [ב"ב קע"ד ע"ב] אמר רב הונא שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן חזקה אין אדם עושה קנוניא על ההקדש. ופירש רבינו אבן מגש דוקא בשעה שהקדיש אבל לאחר שהקדיש אפילו אמר תנו אין נותנין דהא איבעיא לן בפרק מי שמת (קמ"ח:) שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו מהו וסלקא בתיקו ואינו חוזר. ומסתברא אפילו אחר שהקדיש קאמר רב הונא. והתם לא קא מבעיא ליה אלא אי מהני בה שיור כדפרשי' אבל אמר כל נכסי פשיטא ליה דחוזר. וכי אדם עושה קנוניא על בניו דרב ושמואל דאמרי תרוייהו שכיב מרע שאמר מנה לפלני בידי אמר תנו נותנין בלא שבועה לא אמר תנו אין נותנין ואפילו למאן דאמר מלוה על פה גובה מן היורשין קאמר, דלא גבי אלא בשבועה. הכא במאי עסקינן דנקיט שטרא מכלל דרב ושמואל דלא נקיט שטרא הא רב ושמואל דאמרי תרווייהו מלוה על פה אינה גובה מן היורשין ואף על גב דאמר תנו אלא הכא דלא נקיט שטרא לרב ושמואל אף על גב דאמר תנו אין נותנין דמלוה על פה אינה גובה מן היורשין ולדידן דסבירא לן דמלוה על פה גובה מן היורשין אי לא נקיט שטרא ואמר תנו נותנין לא אמר תנו אין נותנין והכא אידי ואידי דנקיט שטרא והא דרב הונא במקויים והא דרב ושמואל בשאינו מקויים ואפילו למאן דאמר מלוה על פה גובה מן היורשין אמר תנו נותנין דהא קיימיה לשטריה לא אמר תנו אין נותנין דאדם עשוי שלא להשביע את בניו. והלכה כרב ושמואל. ואיכא מאן דכתב למאן דאמר מלוה על פה גובה מן היורשין אף על גב דלא אמר תנו נותנין ואפקו הא דרב ושמואל מהלכתא. ומסתברא דהלכה כרב ושמואל ומלוה על פה גובה מן היורשין היכא דאמר תנו. לרבינו אפרים רבנן קמאי כלהו כרב ושמואל סבירא להו ורב פפא הוא דפסק הלכתא מלוה על פה גובה מן היורשין בתר הכי בכמה דורות.
